הכרעת דין בתיק ת"פ 25199-08-10

הרקע וההליך

1.   הנאשם מואשם בעבירות של איומים, כליאת שווא, היזק בזדון ותקיפת בת זוג, עפ"י כתב האישום המתוקן כלהלן:

אישום 1

ביום 12.8.10 בשעה 06:45 בביתם המשותף בישוב חשמונאים, קם הנאשם ממיטתו, ניגש למטבח והחל לצעוק ולקלל את אשתו שרה אדמוני: " זונה, שרמוטה", דחף והפיל מעמד עליו היו מונחים כלים שונים, כתוצאה מכך נופצו צלחות וכוסות על רצפת המטבח. בהמשך ניגש הנאשם לסלון הבית תוך שהמשיך לקלל את המתלוננת, פתח בחוזקה את דלת הוויטרינה שבסלון, ובקבוקים שהונחו בוויטרינה נפלו ונשברו.

המתלוננת שחששה מזעמו של הנאשם, לקחה את 3 ילדיהם לבית אחות הנאשם, וכשחזרה על מנת לארוז בגדים ולעזוב את הבית, המשיך הנאשם לקללה ואיים עליה באמרו " אני אטפל באבא שלך וארדוף אותו כל החיים", לקח את התיק בו ארזה המתלוננת את בגדיה, הפך אותו, הודיעה כי לא תצא מהבית עד שאביה לא יגיע, והמשיך לאיים: " אני אפתח לאבא שלך את התחת,  אני ארצח את אבא שלך ואטפל גם באחיך".

בשלב זה נעל הנאשם את דלת הבית, לקח את המפתחות, סירב לתת למתלוננת לצאת מהבית ואיים " את תרקבי פה". המתלוננת בכתה וביקשה שייתן לה לצאת, אך הנאשם הלך למטבח תפס בידו בסכין והניפה, וכשהמתלוננת שבה וביקשה ממנו לצאת מהבית, הוא הניח את הסכין, פתח את דלת הבית, ועם יציאתה מהבית, הלך אחריה, וחטף את מכשיר הטלפון הנייד שלה מידה.

המתלוננת ניגשה לבית אחות הנאשם בכדי לאסוף את הילדים והנאשם אחריה. עם יציאתה הלך אחריה, חטף מידה את מכשיר הטלפון הנייד, ואיים " תדעי לך שאם אבא שלך ידע מזה, אין דרך חזרה."

במעשיו איים הנאשם שלא כדין במטרה להפחיד או להקניט, כלא את המתלוננת שלא כדין וגרם לנזק לרכוש במזיד.

אישום 2

ביום 10.8.10 בביתם המשותף שבישוב חשמונאים בשעה לא ידועה, בעקבות סירוב המתלוננת לטייל עם הנאשם, קילל הנאשם את המתלוננת " שרמוטה, בת זונה", תפס את מכשיר הטלפון הנייד שלה, שהיה מונח על השולחן והשליכו על הרצפה. כתוצאה מכך התפרק מכשיר הטלפון וניזוק.

אישום 3

במהלך חודש יולי במועד מדויק לא ידוע, בעקבות ויכוח בין הנאשם ולמתלוננת, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שבעט ברגליה וסטר לה.

במהלך שנת 2010, בארבעה מועדים שונים שאינם ידועים, בעקבות ויכוח בין הנאשם והמתלוננת, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה.

בכל מקרי התקיפה, הודיע הנאשם למתלוננת כי סטירה זו נועדה להתעוררות.

2.   בתשובתו לכתב האישום מיום 1.2.11, הודה הנאשם בסעיפים 1-3 באישום 1, דהיינו כי ביום 12.8.10 צעק וקילל את אשתו " זונה שרמוטה", דחף את מעמד הכלים, הפילו, וכתוצאה מכך נופצו צלחות וכוסות על רצפת המטבח, ניגש לסלון, המשיך לקלל את המתלוננת, פתח בחוזקה את דלת הוויטרינה שבסלון, בקבוקים שהונחו על הוויטרינה נפלו ונשברו, והמתלוננת שחששה מזעמו, לקחה את שלושת ילדי בני הזוג לבית אחות הנאשם וחזרה על מנת לארוז בגדים ולעזוב את הבית. הנאשם כפר בסעיפים 5-6, דהיינו כי בשלב זה הוא המשיך לקלל את המתלוננת ולאיים עליה כי יטפל באביה וירדוף אותו כל החיים, לקח את תיק בגדי המתלוננת, הפך אותו והודיעה כי לא תצא מהבית עד שאביה יגיע, המשיך לאיים כי יפתח לאביה את התחת, ירצח אותו ויטפל באחיה, נעל את דלת הבית, לקח את המפתחות וסירב לתת למתלוננת לצאת מהבית, איים כי תירקב, וכשביקשה שייתן לה לצאת, הלך למטבח, תפס סכין והניפה לעברה. לטענתו כשהמתלוננת ביקשה ממנו לצאת, הוא איפשר לה, לא היה בידו שום סכין, והוא גם לא נטל כל סכין, ולא איים עליה כי אם אביה ידע מזה אין דרך חזרה. הנאשם הודה כי נטל את הטלפון מהמתלוננת, אך כפר כי גרם לו נזק למעט נזק קל.

   לגבי אישום 2, הנאשם הודה כי היה ויכוח, בו זרק את הטלפון של המתלוננת על הרצפה, אך כפר כי נגרם לו נזק, שכן הפלסטיק של הבטריה שיצא ממקומו, הוחזר למקומו.

לגבי אישום 3, הנאשם כופר כי היה ויכוח כי תקף את המתלוננת, בכך שבעט ברגליה וסטר לה, וטען כי היה ביניהם מגע פיזי, כבין אנשים המדברים בדיבור סוער, כהנחת יד או נגיעות שאינן עולות כדי תקיפה.

3.      בעדותה בביהמ"ש, העידה המתלוננת כי ערב לפני פרוץ האירוע מיום 12.8.10, היא חגגה לנאשם יום הולדת, ולאחריו הנאשם ביקש ממנה לצאת עמו לטיול, אך בעקבות סירובה כיוון שלא היה לה כח, התלקח ויכוח, הנאשם קיבל את עמדתה ושניהם הלכו לישון רגיל. למחרת בשעה 6:30 בבוקר, כשהסביר לה הנאשם במטבח כי הטיול בונה את הבית, אך היא ביקשה ממנו לשוחח על כך בערב ולא ליד הילדים, הנאשם שהתעקש לעשות זאת באותו רגע, " דחף את המטרנה שעל השיש, העיף אותה, הזיז אותה, ואז נשברו כוסות וזהו" (ראה עמ' 7 ש' 1-16 לפרו'), ובלא כוונה לשברם.

4.      במהלך עדותה חזרה המתלוננת והדגישה כי היא אוהבת את בעלה, תילחם עליו בכל הכח, עמו תלך לכל מקום, והוסיפה כי גם הנאשם אוהב אותה (ראה עמ' 6 ש 17 ועמ' 7 ש'7, 15-16 לפרו') ומדבר עמה יפה (ראה עמ' 7 ש' 10 לפרו'), בעוד היא אינה טלית שכולה תכלת, אלא אשה קשה, שהקפדתה האובססיבית על הסדר והנקיון בבית, מקשה על חיי הנאשם, שכן היא שוטפת מיד את כוס התה בה שתה, וביוצאו מהמקלחת היא כבר אחריו, דורשת משטר של סדר ונקיון, בעוד הוא שותק בבית, ובכך היא מקשה את החיים בבית, אינה נסבלת, משרה מתח, והנאשם שטוען כי הוא חי בכלוב, נאלץ לסבול בשקט (ראה עמ' 8 ש' 30-16 לפרו').